הדבר שהעסק שלכם עושה ושלאף מוצר אין שדה עבורו
לכל חברה יש אחד כזה. רשומת כיול, היתר, דגימה, תביעה, סקר אתר — האובייקט שסביבו התהליך שלכם מסתובב ושאף ספק לא חשב למדל. הוא מסיים בגיליון אלקטרוני, והגיליון הופך בשקט לתשתית קריטית שאיש אינו אחראי עליה.
ב-Capitán אתם מגדירים את האובייקט הזה בעצמכם: את שמו, את שדותיו, מה חובה, מה חייב להיות ייחודי, מה מאונדקס וכיצד הוא מתקשר לדברים שהפלטפורמה כבר מכירה. ואז הפלטפורמה בונה אותו.
טבלה אמיתית, לא שק של שדות מותאמים
זה החלק שחשוב, וזה החלק שרוב כלי ה-no-code מדלגים עליו. Capitán מייצרת טבלת בסיס נתונים ממשית בסכמה שלה, עם מפתח ראשי, אילוצי ייחודיות אמיתיים ואינדקסים אמיתיים, עמודות ביקורת שמתעדות מי יצר ומי שינה כל שורה, ומפתח זר לחברה שהשורה שייכת לה — כך שהפרדת הלקוחות נאכפת בידי בסיס הנתונים ולא נזכרת בידי האפליקציה.
האובייקט שלכם יכול להצביע גם על רשומות מובנות של הפלטפורמה וגם על אובייקטים אחרים שהגדרתם. בדיקה מותאמת יכולה להשתייך לפקודת עבודה אמיתית; היתר מותאם יכול להפנות לעובד אמיתי. זהו חלק מן השורה הראשונה של מודל הנתונים, ולא נספח שהוברג לצדו.
כל השאר נגזר מאליו
מכיוון ששאר הפלטפורמה מונעת מטא-דאטה, הגדרת האובייקט היא כל העבודה. הוא מקבל מסכים ורשומות תפריט משלו, ואפשר להוסיף לו קבצים מצורפים, מדיה, תגיות ופיד פעילות בתיבת סימון לכל אחד. האוטומציות וכללי הוולידציה שלכם מתייחסים אליו כמו לכל רשומה אחרת, הוא מופיע בדוחות ובדשבורדים, הוא עובד בנייד, והוא נגיש דרך אותו API — כולל לסוכן AI דרך שרת ה-MCP שלנו.
הגיליון הפך לתשתית קריטית מפני שלמדל אותו כמו שצריך דרש פרויקט פיתוח. כבר לא.
אובייקטים מותאמים הם הגדרה, לא קוד. הם שורדים שדרוגים, הם גלויים וניתנים לשינוי בידי מי שאחראי על התהליך, ואין מודול ייעודי לתחזק כשמי שכתב אותו עוזב.


