שרשרת אחת מהצעת מחיר עד גבייה
הצעת מחיר הופכת להזמנה, ההזמנה נשלחת, המשלוח מחויב בחשבונית, והחשבונית נגבית. רוב המערכות יודעות לבצע כל שלב. הקושי מתחיל כשהמציאות מבולגנת — חצי מההזמנה יוצא השבוע, השאר בחודש הבא, ומישהו עדיין צריך לענות מה נותר פתוח.
ב-Capitán כל שורה נושאת את מצב האספקה שלה. שורה יודעת כמה נשלח וכמה עדיין פתוח, והמסמך מקבל סטטוס שמשקף זאת — סופק חלקית, חויב חלקית, סגור. אף אחד לא צריך לתחזק את זה ידנית, ושום דבר לא מוקלד מחדש בכל שלב.
כל שורה זוכרת מאיפה הגיעה
שורת הזמנה מחזיקה הפניה לשורת הצעת המחיר שיצרה אותה. כך שהשאלה "על מה בעצם נתנו הצעה?" היא לחיצה אחת ולא חפירה ארכיאולוגית, ואספקת יתר מול הזמנה נתפסת במקום להתגלות אחר כך.
מחירים נפתרים, לא מוקלדים
כשמוסיפים שורה, המחיר מגיע מהמחירון של הלקוח אם יש לו אחד, ובברירת מחדל ממחירון המכירה הכללי. מחירונים תחומים בתאריכים, כך שמסמך מתומחר לפי המחירון שחל בתאריך שלו — ולא לפי מה שמעודכן כשמישהו פותח אותו חודש אחר כך.
חשבוניות הן מסמכים סטטוטוריים: מספור רציף ללא דילוגים המוקצה בעת ההנפקה, ובמקום שהחוק דורש — בקשת מספר הקצאה מרשות המסים באופן אוטומטי.
חצי הזמנה שיוצאת היא מצב נורמלי. תוכנה שלא יודעת לבטא אותו היא מה שהופך נורמלי לגיליון אקסל.
האספקה נמדדת ככמות מצטברת שממנה מחושבת היתרה, ולעולם לא נשמרת פעמיים. נתון שמור שני הוא מקור אמת שני, והוא נוטה לסטות.
